החלטה בתיק ת"א 2189-06-12

ביום 31/07/2012, ניתן פ"ד כנגד הנתבע 2 ("המבקש"), בו נקבע גם זאת: "... מאישור המסירה אשר יושמה ע"י רשות הדואר, עולה, כי דבר דואר רשום נשלח למען הנתבע 2 ונמסר ביום 12/6/2012 באמצעות מיופה כוח של הנמען "אביו"..."

ב-13/09/2012, הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין.

נימוקי הבקשה, בתמצית:

אודות פסק הדין נודע למבקש כשבועיים לפני הגשת בקשתו;

מעולם לא יושמה מסירה של כתב התביעה למבקש;

שנים רבות אין המבקש מתגורר במען בו יושמה המסירה;

התביעה כולה שקרית וסיכויי ההגנה של המבקש מגיעים כדי 100%.

תשובת המשיבה מיום 14/10/2012 מציינת גם, כי " המבקש לא הראה כל נימוק ראוי לביטול פסק הדין נגדו...", " כתב התביעה נמסר למבקש ביום 12.06.12 , כתב התביעה נמסר לאביו של המבקש, אשר לא טען כי בנו, אינו מתגורר עמו ו/או כי הוא מסרב לקבל לידיו דברי דואר בעבורו.",

באשר לסיכויי ההגנה, מטעימה המשיבה, כי המבקש שילם את החוב המיוחס לו בכתב התביעה, בשיק אשר חולל (ואף הוגש לביצוע בלשכת הוצל"פ נתניה).

מענה המבקש לתשובת המשיבה, הוגש ביום 18/11/2012.

המבקש מצביע על היעדרו של תצהיר לסמוך המענה מחד, ומאידך נמנעת מהצבעה על אותן עובדות שלא נסמכו בתצהיר.

המענה עטור בביטויים ערכיים, אשר מן הראוי היה להימנע משימוש בהם.

דומה כי נשכח משני הצדדים, כי אישור המסירה אשר על בסיס האמור בו ניתן פסק הדין,  יושם באמצעות רשות הדואר, והעובדות הנקובות בו, צריכות התייחסות כאל תעודת עובד ציבור.

אין ספק כי חזקת הנכונות ביחס לעובדות המסירה העולות מאיור הדואר, ניתנות לסתירה, ככל חזקה אחרת.

עם זאת, שלא כטענת המבקש, אין נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המשיבה. לא לה (כטענת המבקש) להמציא ייפוי כוח מן האב לבנו.

אם סבור המבקש, כי הימצאותו של ייפוי כוח כזה, בידי רשות הדואר טעון ראיה, הרי עליו לפעול להראות שאין בנמצא ייפוי כוח מן הבן(המבקש לאב).

מן העובדות שהביאו בפני הצדדים, אין מקום לביטולו של פסק הדין, "מחובת הצדק". המצאת כתב התביעה באמצעות רשות הדואר, למיופה כוחו של הבן (אביו) עולה מאישור המסירה ולא נסתרה כלל, עד כה ובכלל.

באשר לסיכויי ההגנה של המבקש:

לבד מעיטור בקשתו במלל כוללני, לרבות הערכה אחוזית של הסיכויים, אין המבקש מפרט כלל קביעתו הנחרצת, בבקשתו.